יום שישי הגיע, מוקדם בבוקר זינקתי לריצת מדידה של 10 ק"מ. המטרה הייתה 38:30, ע"פ האימונים זה אמור היה להיות מושג יחסית בקלות.

לאחר חודשיים של הכנה, הגיעה העת לתת בראש! ההכנות כללו מאות קילומטרים, אימוני אינטרוולים רבים, אימוני משך ואימוני סף. הכול כדי להביא את הגוף ליכולת ביצוע מקסימאלית.

6:00 בבוקר, זינוק. קילומטר ראשון נהדר, 3:48, קלילות ברגליים, הרגשה טובה. עד הקילומטר הרביעי קצב טוב. מאזור הקילומטר הרביעי חמישי כבר היה קשה מאד להחזיק את הקצב. נלחמתי! אבל בהדרגה הקצב ירד לאזור 4:00.

לאט לאט השלמתי עם זה שהתוצאה שרציתי לא תקרה היום… אכזבה.

אבל ההיפך מהצלחה זו למידה, אז 2 נקודות התבהרו לי היטב. הראשונה והחשובה שבהן הייתה בתחילת הקילומטר התשיעי. הייתי גמור ומסכן. רציתי לעצור, יותר נכון כבר החלטתי לעצור. הסברה שלי הייתה שגם ככה התוצאה לא תושג אז למה להמשיך?!

מהיכן באה מחשבה כל כך חלשה? כנראה כשעייפים ומתוסכלים אז זה לא הזמן להחלטות. בכל אופן, אמרתי לעצמי: תוצאה טובה לא תהייה כאן, אבל אפשר לגדול מנטאלית ממה שנותר. כלומר אם אתן מה שיש בשני הקילומטרים שנותרו, ארוויח התמודדות שבוודאי תחזק את הצד המנטאלי.

כך היה, 2 קילומטרים של סבל מתוך מודעות שכדי לגדול חייבים גם לסבול. סיימתי על 40:04, גועל נפש, אבל עבודה קשה הייתה כאן.

זה קורה לנו הרבה בחיים. "אם זה לא מושלם אז זה לא שווה!". זה שקר. השאיפה לפרפקציניזם משאירה אותנו הרבה פעמים בצד. חשוב לזכור: תוצאה היא חשובה, תתאמן, תלמד ותשתפר כל הזמן כדי לשפר ביצוע ותוצאה. אבל בזמן הביצוע עצמו, בזמן המדידה או המבחן צריך לשחרר את התוצאה ולהתמקד בלהיות נוכח ברגע.

הדבר השני שהתחדד לי הוא שמכל מבחן או מדידה, לא חשוב אם הצליח או לא, חשוב לייצר למידה איכותית ומסודרת כדי לא לחזור על טעויות. 3 דברים לשימור, 3 דברים לשיפור, דבר אחד ליישום.

אז רשמתי לעצמי 3 דברים לשימור:

  1. עצם קביעת המטרה
  2. לא פרשתי גם כשהיה קשה מאד
  3. גם אם התוצאה לא הייתה טובה, האימון היה טוב.

3 דברים לשיפור:

  1. להוריד עומס נפשי ופיזי לפני מדידה.
  2. לדאוג שיהיה מישהו שירוץ איתי 5 ק"מ אחרונים.
  3. להקשיב למאמן שאומר היכן לרוץ (הוא המליץ על מסלול מהיר ואני רציתי נוף וטבע וזה גם פגע בקצב).

דבר אחד ליישום: למדידה מגיעים רעננים ומאששים ולא על הדרך (באותו שבוע היו לי המון אימונים, חלקם קשים, וגם אימונים שאימנתי).

מי שלא מנסה, לא טועה, מי שכן מנסה בטוח גם יטעה וכך תיווצר ההזדמנות ללמוד בצורה הכי טובה.

 

צאו לתקוף!

אוהבים, צוות זינוק בעליה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

תפריט נגישות