אימון בעומס חום קיצוני
ביום רביעי בשבוע שעבר זכינו לעומס חום קיצוני ומפנק. ביטלנו את כלל האימונים של המסגרות שלנו באותו יום (חוץ מקבוצות שהיו במקום ממוזג). אני הייתי אמור לבצע אימון של 17 ק"מ ריצה. לא סתם 17 ק"מ, מתוכם 4 פעמים 1600 על קצב 3:45 ומקטע אחד של 3000 על קצב 3:55. פינוק, כבר אמרנו?
כדי לשפר את הסיכויים לעמוד באימון, נסעתי לרוץ על הירקון. המחשבה הייתה שטופוגרפיה מישורית תיתן מענה מספק. מענה נוסף היה לצאת ממש מוקדם בבוקר, 5:30 בבוקר, לפני הזריחה ואז אולי החום פחות ישפיע.
הגעתי אל החוף, יצאתי מהרכב, חום לא נורמאלי וגם אוויר שאינו אוויר, לחות נוראית. בקיצור, עומס חום כבר בשעה 5:30 בבוקר. לא טוב…
התחלתי לרוץ, הנשימה קשה, היה גם זיהום אוויר באותו יום, תוך דקות בודדות הזעתי כמו שלא הזעתי בחיי.
לאחר חימום של 4 ק"מ, יצאתי למקטע הראשון של 1600 מ'. היה נוראי, הכול כבד ומסורבל, הזעה לא נורמאלית, תשישות שמגיעה מאד מהר. השעון הראה 3:59 לק"מ למרות שהיה קשה מאד.
הסתבכתי…
ברגעים האלה בחיים אנו מתחילים להיכנס למקום הקורבני, מתחילים להאשים ולירות חיצים לכל עבר. למה נסעתי לכאן? למה חשבתי שזה יעבוד?? עכשיו גם האימון יהיה גרוע, גם אסבול יותר, גם לא אייצר קצבים שצריך לייצר כדי להתקדם וגם השקעתי שעה נסיעה בכל כיוון!!!
אבל יש עוד אפשרות. זו הסיטואציה, לא נעים, אבל מה אפשר להוציא ממנה? האם המצב הקיצוני הזה הוא מכשול או הזדמנות? שאלה של פרספקטיבה.
החלטתי למקסם את הסיטואציה. ראשית, לשתות אחרי כל מקטע של 1600, דבר שני, לראות באימון הזה הזדמנות לאמן את הגוף בהתמודדות עם מצב קיצון. ולא פחות חשוב, הגבינה זזה, אז מה?! תן בראש! צא לתקוף! תהנה מהשיגעון הזה!!!
במקטע השני התחילו סחרחורות ותשישות חדרה במהירות אל הגוף והראש. ברגעים האלה הבנתי שאני מזמין את הסחרחורות והתשישות, הראש שלי עובד על תדר של "היה אמור להיות אחרת וכיוון שיש שינויים אז אלה התגובות", ניסיתי להתמקד בלסיים את המקטע ופחות לחשוב על כמה קשה לי.
הסחרחורות נעלמו, התשישות החמירה, הבנתי שזו הזדמנות לבחון את הגבולות, נתתי פייט! היה קשה, היה כיף! השמש עלתה, נלחמתי גם בה.
לא עמדתי בייעדי האימון, הזמנים היו גרועים, סיימתי 17 קילומטר מזיע בצורה שלא ידעתי שאפשר להזיע. הבגדים היו סחוטים לגמרי, הגרביים והנעליים היו סחוטות לחלוטין. הייתי מלא בכל מני יתושים ומזיקים אחרים שנדבקו לגוף תו"כ הריצה.
באתי לשטוף את עצמי אחרי הריצה, נכנסתי עם הבגדים כי זה לא שינה כלום, חשבתי להוציא את הנעליים, אבל בשביל מה? גם ככה הן ספוגות. אז נכנסתי כולי תחת זרם המים והיה מדהים ומרענן.
ממליץ לכם לא לעשות שטויות כאלה בעצמכם. זה מסוכן. אני מכיר את גבולותיי הפיזיולוגיים וידעתי שזה יעבוד, אבל לא ממליץ למי שבתחילת דרכו להסתכן. אבל כן ממליץ לאמץ את דרך החיים של לראות "הזדמנויות" שקופצות מדי פעם ולהוציא משם את המיטב.
צאו לתקוף!
אוהבים, צוות זינוק בעליה.