מאמר ט"ז – שיעור שנותן לי השעון שלי
בכל מוצ"ש קורה דבר מעניין. ברגע אחד הכול משתנה. כל שיש שבת אתה מוצא את עצמך מלא סיפוק ממה שמראה השעון. בחלק גדול משעוני האימון יש ליד השעה והתאריך גם את הקילומטרים של ריצות השבוע.
כמה נחמד להתבונן שוב ושוב בשעון ולראות מעל 60 ק"מ שהושלמו גם השבוע. תחושה נפלאה.
כל כך נפלא לספר לעצמנו ולעולם על מה שעשינו בעבר, היכן התנדבנו, כמה ביצענו, איזה מסלול מטורף עשינו בצבא ועוד ועוד. בכלל, מאד נחמד להתרפק על העבר בנינוחות ולספר לעצמינו איזה תותחים אנחנו.
ואז בא השעון ומלמד שיעור לחיים.
בשעה 24:00 במעבר לשבוע חדש (לפי השעון), בשבריר שנייה, זה הופך ל – 0.
כבר לא כ"כ כיף להסתכל על השעון, תחושת המלאות שהייתה עד לפני רגע כבר איננה. זה תסכול לא קטן שחוזר על עצמו מדי שבוע.
אבל אלה החיים. יש את אנשי העבר שאוהבים לספר לעצמם כמה הם כבר עשו, ויש את אנשי העתיד שממלאים את המחשבה במה שיעשו.
לעבר יש תפקיד מאד חשוב. הוא מספר סיפור שחשוב להקשיב לו ולשאוב ממנו כוחות ומסוגלות. אבל אם העבר גורם לרפיון בעתיד אז אתה נקרא עבריין.
"עד עכשיו לא הצלחתי, למה שאצליח" – תיקון, עד עכשיו לא עבד, אם אשנה כך וכך ואדייק כך וכך, אצליח!
"אני את שלי כבר עשיתי" – תיקון, עשיתי המון עד כה, איך אני ממנף את כל הניסיון והתובנות כדי לשכלל את זה?!
העבר הוא כלי נשק אדיר שאתו אפשר לצאת לתקוף בעתיד. מתוך הניסיון שצברנו, מתוך התסכולים ומתוך החוויה ניתן יהיה להיות הרבה יותר טובים בעתיד.
השעון בעצם אומר לך שאתה צריך להיות כל הזמן בתודעה שהעיקר עוד לפניך. עיקר העשייה ועיקר האחריות. האפס בשעון בכל שבוע מחדש שם אותך על קו הזינוק עם ברק מחודש. תכתוב מטרות, תכתוב לו"ז, צא לתקוף ותגשים חלומות!
כל התחלה היא הזדמנות ענק לפרוץ קדימה! אם בכל שבוע שעובר אנו מוסיפים עוד כלים לארגז שלנו אז העמידה המחודשת על קו הזינוק אינה זהה לקודמת. יש לנו הרבה יותר עם מה לעבוד.
אלוף אמיתי לוקח את הזמן אחרי כל פעולה כדי לשאול מה עבד ומה לא עבד כדי שהפעם הבאה תהיה יותר טובה. כך מייצרים תנועה וכך פורצים גבולות.
השעון שתפקידו לספר לנו על הזמן, מספר לנו שאנו מעל הזמן אם רק נחליט!
צאו לתקוף!
אוהבים, צוות זינוק בעליה