ביום שישי האחרון התקיים חצי מרתון עמק המעיינות. זו הייתה אליפות ישראל בחצי מרתון, כל הרצים הכי מובילים היו שם. נחשו מה? זכיתי מקום ראשון!!!
האמת שהתוצאה לא ממש משהו, 1:28:55 והיו 101 רצים שסיימו לפניי, בקטגוריית הגיל הייתי 28 מתוך 102, ואם להיות הכי ישר אז זמן כזה הייתי עושה באימונים בקלות רבה לפניי 18 שנים. בחצי מרתון הראשון מתוך מרתון שלם בברלין עשיתי 5 ד' יותר מהר…
איך מגדירים מקום ראשון? כמה אנשים עקפת? איזה גביע קיבלת? איזו תוצאה עשית?! אז זהו, שלא!
ערב לפניי, אמור הייתי ללכת לישון מוקדם, אך הייתה הרבה עבודה בבית, הכיור היה עמוס ולא רציתי להשאיר את אשתי עם כל הכיף הזה ועם הכנות לשבת ובנוסף עם כל העומס הזה בזמן שאני רץ חצי מרתון. אז החלטתי שהניצחון הראשון יהיה בבית, על חשבון שעות שינה.
קמתי בבוקר 3:45, אחרי שבקושי נרדמתי בלילה, גם הלכתי לישון מאוחר וגם כל כמה דקות קמתי מחשש שלא שמעתי שעון מעורר שצלצל…
יש למה ללכת למרוץ? שאלתי את עצמי בבוקר. כן! אתה הולך לגלות דברים חדשים, לך!!!
הכנתי לכל הילדים תיקים לבית הספר ולגן ויצאתי צפונה. לאחר מרדף אחרי לקיחת מספר חזה ותפילת שחרית, ראיתי שאני מאחר לקו זינוק!!! אבל תפילת שחרית במניין הייתה עוד ניצחון עבורי.
רצתי בטיל לקו הזינוק, היו של מעל 1000 איש, הוזנקנו, איחרתי בדקה… לא נורא, ריכוז, לא לאבד כוח, לחשוב חיובי!!!
אבל אתה בלי שינה ובלי חימום ובאיחור לזינוק, מה כבר יכול לקרות??? נהדר! בדיוק את הקולות הללו באתי לנצח היום! ריכוז, קצב מדויק, לא לעשות שטויות בהתחלה, לא לתת למחשבות קטנות להתגנב, הולך להיות מטורףףףףףף
נזהרתי לא לרוץ מהר יותר מ – 4:15 לקילומטר, כל כמה דקות באה המחשבה: אתה ללא שינה, אין סיכוי, ומיד באה תגובה: לא נותן לזה לחדור אליי!
באזור הקילומטר ה – 8 ראיתי שני רצים לפניי, ראיתי אחד דוחף את השני כל כמה שניות, זה היה מוזר…
נדבקתי אליהם למשך כמה קילומטרים, הם רצו מעט מהר בשבילי אבל היו שם אנרגיות טובות, רק לא הבנתי למה הוא דוחף אותו. אח"כ היה סיבוב באיזה כיכר וראיתי שהדוחף נותן יד לחברו. החבר הוא עיוור… לא למהר לשפוט…
לא הצלחתי להחזיק איתם והם ברחו לי קדימה, המשכתי להחזיק על 4:13, הגענו לכמה קילומטרים עם רוח נגדית שהאטה אותי, ראיתי רצים אחרים בורחים לי קדימה, הרגשתי שלא אצליח להידבק אליהם אבל אמרתי לעצמי שעכשיו אני רץ לפי כוחותיי ואחרי שנסתובב והרוח תהייה אתנו, אנסה לחבור אליהם.
הסיבוב המיוחל הגיע, נותרו 5 ק"ע לסיום, 16 ק"מ מאחורינו, שואל את עצמי בכנות, איך אתה מרגיש? מרגיש טוב! יאללה להגביר!!!
ואז הגיעו 5 ק"מ שעבורי היו חלום! רואה על השעון 3:56 לק"מ, נותר 4 ק"מ, יאללה מיקוד, ריכוז, יש לנו את זה!!!
כל אלה שברחו לי, זכו לראות את הגב שלי, עליו כתוב על החולצה "עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה", פתאום ראיתי כאלה שלא ראיתי כל המרוץ, חלפתי על פני מעל 30 רצים בחמשת הקילומטרים הללו.

כמובן שהיה מאד קשה, אבל קשה בריא שבא עם הרבה הרמוניה לחיים, הרגשתי שהקב"ה שולח לי כוחות כמענה לכך שהעדפתי את הבית על פניי. האיזון הזה גרם לי להרגיש במקום הראשון. כמה רציתי להיכנס לטבול שם בסחנ'ה בסוף הריצה, אבל יותר חשוב היה לי להגיע הביתה מוקדם ולעזור לקראת שבת.
5 ק"מ אחרונים על 19:50 הפתיעו אותי מאד… אחד הרצים שאל אותי בסוף, מאיפה באת??? לא ראיתי אותך כל הריצה! לא היית במשחק…
לצד חתירה למצוינות ולתוצאות, תמיד נשאף שזה יבוא בהרמוניה ובקצב שנכון לנו בחיים.
צאו לתקוף!
אוהבים, צוות זינוק בעליה .